אדלשטיין נ' סופרלנד-עיר השעשועים בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עת ביקר בעיר השעשועים "סופרלנד" (מתקני הנתבעת מס' 1, להלן: "הנתבעת"). התובע החליק ונפגע בברכו בעת שהתכופף תחת המעקה שנועד להסדיר את התור למתקן הרכבל (להלן:"המעקה") וזאת במטרה להגיע לתלמידיו אשר נחפזו לכניסה למתקן.

התאונה התרחשה ביום 14.7.04. התובע, הגיע במסגרת טיול שנתי מטעם עבודתו יחד עם תלמידיו למתקני הנתבעת. האירוע הוכר כתאונת עבודה על ידי המל"ל.

עומדת בפני בית המשפט ראשית כל הכרעה בשאלת האחריות, היינו האם עוולה הנתבעת בעוולת הרשלנות כלפי התובע כפי שהוא טוען ואם כן האם יש לייחס לתובע אשם תורם. ככל שיוכרע כי יש אחריות מלאה או חלקית לנתבעת, תיבחן שאלת הנזק שנגרם לתובע עקב האירוע.

טענות התובע – שאלת האחריות

התובע טוען כי הנתבעת היא המחזיקה והמפעילה של מתקני הסופרלנד ועל כן חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבקרים במתקניה וכלפיו באופן ספציפי.

טוען התובע כי המעקה שכאמור לעיל נועד ליצירת סדר בתור הממתינים ולשמירה על ביטחונם, נחוץ בזמנים בהם האתר הומה אדם ואילו בזמנים בהם האתר אינו מלא ואין ממתינים בתור, ראוי היה שהנתבעת תאפשר גישה ישירה ומהירה למתקנים. גישה כזו תימנע מאנשים בכלל ומצעירים בפרט "לקצר" את הדרך מתחת למעקה. התובע הראה בתמונות ממתקני הנתבעת כי ישנה אפשרות גישה ישירה למתקן, שביל קצר וישיר שהיה נעול גם בקרות התאונה וגם בעת שצולמו התמונות.

עוד טוען התובע כי לו עמד מפעיל בכניסה לשביל המוביל למתקן, כלומר בכניסה לתור המוסדר על ידי המעקה, הוא היה מונע מהילדים לעבור תחת המעקה וכך היה נמנע גם הוא – התובע - מלעשות כן. לחלופין, לו המעקה היה בנוי כגדר הפרדה שלא ניתן לעבור תחתיה, תאונה זו הייתה נמנעת.

לטענת התובע התנהלות זו של הנתבעת, היינו אי פתיחת שביל הגישה הקצר למתקן, חוסר במפעיל בכניסה למסלול התור לשמירת הסדר ולמניעת מעבר תחת המעקה ואי יצירת מחסום, כך שלא יתאפשר פיזית מעבר מתחת למעקה, יש בה משום התרשלות של הנתבעת והיא אשר גרמה לנזק שנגרם לו ועל כן יש לחייב את הנתבעת בנזקי הגוף שנגרמו לו.

לטענת התובע, פעולות פשוטות בעלות זניחה יכולות היו למנוע את הנזק והתנהלות הנתבעת אינה עומדת בסטנדרט התנהגות סביר. לטענתו, אם עלויות המניעה ונקיטת אמצעי הזהירות נמוכות מגובה הנזק הצפוי מוכפל בהסתברות התרחשותו, אי נקיטת האמצעים היא בגדר התרשלות.

עוד טוען התובע כי אין לייחס לו כל אשם תורם, באשר התנהלותו בנסיבות הייתה סבירה לחלוטין. הוא דאג לתלמידיו שרצו והיה חייב להזהיר אותם לפני העלייה למתקן הרכבל ועל כן אין מקום להטיל עליו אשם תורם כלשהו.

טענות הנתבעת - שאלת האחריות

הנתבעת חולקת על אופן התרחשות האירוע, בשל העובדה כי התובע לא דיווח לה על התרחשותו, בשל כך שבביקורו למחרת אצל הרופא נרשם כי מדובר בתאונה בבית (נ/1) ובגלל גרסאות שונות במסמכי המל"ל לעומת התביעה, לגבי אופן התרחשות התאונה.

עיקר טענתה של הנתבעת עם זאת היא כי דינה של תביעה זו להידחות מחמת היעדר אחריות. לטענתה, תוואי המעקה נועד לאפשר כניסה בטיחותית למתקן של קהל המשתמשים בו ומניעת התקהלות בכניסה לקראת העלייה לקרונות הרכבל. על כן יש לקבוע כי הנתבעת נקטה משנה זהירות. לטענת הנתבעת הגדר עצמה בשימוש רגיל ונכון אינה מסוכנת, סיכון הנפילה במעבר מתחת לגדר אינו סיכון טבעי אלא סיכון הנובע משימוש בלתי רגיל ובלתי נאות בגדר.

עוד טוענת הנתבעת כי טענתו היחידה של התובע לעניין אחריותה של הנתבעת הינה שתוואי הגדר כפי שהוא כיום ראוי שעה שיש מבקרים רבים באתר ואילו כאשר אין ממתינים רבים, יש ליצור אפשרות של מסלול מהיר כך שהמבקרים לא "יקצרו" את הדרך ויעברו תחת המעקה. לטענת הנתבעת, טענה זו נעדרת בסיס עובדתי או משפטי, התובע לא הרים את נטל ההוכחה בטענתו לליקויים בתוואי הגדר ובחר שלא להגיש חוות דעת מומחה בטיחות לעניין זה.

הנתבעת איננה חולקת על קיומה של חובת זהירות מושגית כלפי התובע, אולם טוענת כי חובת זהירות קונקרטית לא קיימת בנסיבות העניין או מכל מקום לא הופרה, שכן אין מדובר כאן בסיכון בלתי סביר. לטענת הנתבעת, קיצור הדרך שעשה התובע הוא שימוש בלתי נאות בגדר ועל כן בנסיבות אלה, היא איננה חבה חובת זהירות קונקרטית כלפיו ולא נדרשה לנקוט צעדי זהירות מיוחדים לצורך מניעת קיצורי דרך כאלה. אין כאן סיכון הטמון בגדר עצמה והסיכון במעבר מתחת לגדר עולה מניסיון החיים והשכל הישר, על כן אמצעי הבטיחות הסבירים במקרה זה אמורים להיות מינימאליים וללא השקעה מיוחדת או תחכום רב מצדה של הנתבעת.

לטענת הנתבעת, התנהלותו של התובע, אשר הפעיל שיקול דעת לקוי, מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשיה שלה לבין הנזק שנגרם. המעבר הישיר אליו התייחס התובע, נועד למעבר עגלות נכים והתובע לא הוכיח מדוע היה צריך לפתוח מעבר זה למבקרים שאינם נכים. אמצעי הזהירות צריכים להיות ביחס מתאים לסיכון שיש למנוע. עוד טוענת הנתבעת, כי בהעדר חוות דעת של מומחה בטיחות, העובדה כי יש בנמצא גדרות אחרות, איננה ראיה כי הגדר במתקן זה לא הייתה בטיחותית ודעתו של התובע בעניין זה אינה מעלה או מורידה.

לחלופין טוענת הנתבעת כי יש לייחס לתובע אשם תורם של 100% ועל כן אין מקום לפצותו בכל מקרה.

דיון והכרעה – שאלת האחריות

אופן התרחשות האירוע